אני בעצמי הורה לילד בספקטרום האוטיסטי. היום כבר בוגר בן 29, ועם משפחתי עברנו בעצמנו את כל מסלולי החיפוש והדרכים אליו.
עברנו את כל מסלול היסורים של אבחונים, חוסר ידיעה, חוסר אונים ומבול של יועצים מכל הסוגים והשיטות השונות.
הוצאנו סכומי כסף ומשאבים נפשיים אדירים על טיפולים ומטפלים באוטיזם שלא ממש עזרו לנו למצוא את הדרך ואת הקשר לילדנו. הוא אמנם למד מספרים ואותיות וכישורי חיים ותכניות אקדמיות, והלך עם משלבת לגן ולבית הספר, אבל תמיד ליד הילדים ולא ממש איתם. תמיד בניתוק ובלי חברים, למרות שמאוד רצה. לא מצאנו איך לבלות איתו ביחד, איך לתת לו את החוויה האמיתית שביחסים, עד שמצאנו את תכנית RDI ומאז חיינו השתנו ובעצם התחילו מחדש.

מצאנו תכנית שעוסקת בדיוק באבני הדרך ההתפתחותיות בהן פגע האוטיזם.
בעזרת יעוץ אנושי וליווי חברי ומשתף, הדרכת RDI עזרה לנו להתחבר ולמצוא את בננו. את הצד האנושי, הרגשי, החברתי והחושב שבו. את הכיף שבשהות המשותפת, בתקשורת עשירה ורגישות הדדית, בתכנון משותף, בשיתוף בחוויה, בגילוי ובהתנסות, בהתמודדות עם מציאות דינאמית ומשתנה, בפתרון בעיות מתהוות ובתחושת חיבור ושייכות אמיתית אלינו ואל חבריו.

היום אני יודע בוודאות שבני וכל הילדים האוטיסטים רוצים את מה שכל ילדים רוצים - לבלות ביחד, לשחק, ללמוד, להתנסות, להעז, לגלות ולפתח מודעות ושייכות.
אני יודע בוודאות שיש דרך להתגבר על הנזק שהאוטיזם גרם, ועלול להמשיך לגרום אם נאפשר לו ולא ניקח, אנחנו ההורים, את הטיפול לידינו.
אנחנו ההורים היחידים לילדנו ועלינו בלבד מוטלת האחריות ומוטל האתגר - לשקם את ההורות שנפגעה מהמשבר ולהדביק את הפער ההתפתחותי שנוצר, עד לשיקום איכות החיים.

כיום אני עוסק בהדרכת הורים, מתוך כוונה ותקוה לעזור לכם להשיג את פריצת הדרך הזו עם ילדכם. זה אפשרי. זה לא בשמים. זה מחייב עבודה רבה וצמודה אבל התוצאות נהדרות.