הורים עושים ככל יכולתם כדי לקדם את ילדיהם. הם נסמכים על אהבתם, על תקוותיהם, על ההשפעות והחינוך אותו ספגו בעצמם ומביאים ליחסים את כל כולם.

מבחינה זו גידולו וחינוכו של ילד עם צרכים מיוחדים הוא אתגר גדול, בנוסף על האתגר הקיים בחינוך ילדים בהתפתחות תקינה. נדרשת יותר תשומת לב, יותר מודעות, יותר סבלנות והרבה יותר זמן משותף.

התגובה האופיינית של הורים כלפי התנהגות יוצאת דופן, חזרתית או חריגה, כמו כלפי כל מצב מצוקה של הילד, יכולה להיות אחת משלוש: מלחמה, בריחה או קיפאון.

 

היעד המרכזי בתכנית RDI® הוא עבודה על חשיבה דינאמית ופיתוח מערכות יחסים. אנחנו עושים זאת בצורה מבוקרת, מדורגת, מודעת ומונחית. תהליך העבודה הוא כזה שכדי להגיע למצב מוכנות וכדי ליצור תנאי טיפול אופטימאליים עלינו לבחון ולטפל במכשולים אפשריים, הן מכשולים מצידו של הילד והן מצד המדריכים – ההורים.

היום נעסוק בחלק ההורי, שהוא לטעמי ואולי להפתעתכם - הקשה יותר. זיהוי וטיפול במכשולים ובגורמים שכיחים שעשויים לעכב ולהפריע ליצירת תנאי עבודה טובים.

השאלה אינה פשוטה: "מה מפריע לנו כהורים לקיים מערכת יחסים של הנחיה משתפת עם הילד שלנו?!" אין לנו בעיה לעשות זאת עם ילדינו האחרים. למה שתהיה בעיה עם הילד בספקטרום?! כדי לענות בכנות עלינו להניח את התשתית החשובה ביותר שהיא תנאי להצלחת הטיפול ובמקום לומר: "הוא" (הילד) – נאמר: "אני (ההורה), מה אני צריך לעשות ובמה אני צריך להשתנות כדי לשמש מדריך חיובי לילד שלי?"

ראשית הסבר על המושג 'הנחיה משתפת'. זוהי בעצם הגדרה של הורות טבעית בה ההורה הוא המדריך והמנהיג והילד הוא המתלמד. המערכת הטבעית הזו מצויה בשורשה של כל תרבות, בכל מקום והיא מייצרת על בסיס יומי עשרות, מאות ואלפי הזדמנויות למידה וחוויה משותפת. כך נבנה אמון וכך מתפתחים היחסים וההיכרות ההדדית העמוקה. בשפה המקצועית נקראים היחסים הללו IR (Inter-subjective Relations) או מערכת היזון ופידבק הדדית דינאמית.

מערכת ה-IR סופגת טלטלה משמעותית בתקופת האבחון. לעתים היא אף קורסת, וההשלכות לכך הם פערים, ריחוק, אי-הבנה, חוסר אונים ופחד במקום האינטימי ביותר בחיינו – ביחסים המתהווים עם הילד. נוסיף לכך את הנטייה לתבניתיות ויוצא שאם לא שמים די לב לדינאמיות וליצירת יחסי הנחיה משתפת – הפערים עלולים להתקבע ואף להחמיר.

אחד מהגורמים העיקריים איתם מתמודד הורה לילד בספקטרום הוא הלחץ ולא כאן המקום לתאר ולפרט את גורמיו. המתח שנוצר בשהיה המשותפת עם הילד בספקטרום עלול ואף גורם הרבה פעמים להימנעות. הרבה פעמים ההורה מטיל את האחריות הטיפולית על איש\אנשי מקצוע ובכך בעצם מקטין את מספר ההזדמנויות שיש לו לשהות משותפת עם ילדו.

על הסיבות להימנעות ההדדית ועל דרכים לפתרונן דיברנו בדיון הקודם. היום ננסה להתמקד בסיבות האפשריות למתח הנוצר וכהרגלנו – גם בדרכים לפתרונות.

מהו מתח בעצם?

המערכת הסימפתטית בגופנו בנויה לתגובות 'ברח או הילחם' (fight or flight) וכל אחד מגיב למתח בצורה אחרת. במצב מתוח אנחנו חווים עליה בלחץ הדם, בהזעה, בטונוס השרירים, בדופק ובירידה במצב הרוח הכללי. כל שעלינו לעשות כדי להרגיע את המערכת הזו זה פשוט להיות מודעים לסימנים הללו ולפתח שיטה אישית להפחתתם. נשימות עמוקות, שתיה, תרגילי הרפיה, הכנה מוקדמת וכד' כל אלה יכולים להביא אותנו למצב מנטאלי נכון לקראת שהיה משותפת חסרת מתח.

ברור לגמרי שהילדים הם לא רק ברומטרים של מתח ומרגישים כל סממן קטן שלו, אלא שהמתח בו אנו שרויים הוא מדבק ויכולת הויסות של הילדים בלאו הכי ירודה בהרבה מזו שלנו, לכן עדיף לנהל את המגע איתם במצב רגוע. לא רדום ולא עייף אלא רגוע, מתון, עקבי וחיובי.

 

 

בעיות ומכשולים אפשריים איתם אני כיועץ מתמודד תדיר ושאותם אני ממליץ לבדוק:

 

1. תגובתיות יתר כלפי סימני ניתוק, ריחוק, מוזרות והתנהגויות לא ברורות של הילד.

2. חוסר מודעות למוקד הלקות והכחשה (בעיקר עם ילדים בתפקוד גבוה לכאורה).

3.  

4. עייפות ושחיקה.

5. הסתמכות על אנשי מקצוע חיצוניים.

6. אבל וחרדה.

7. אמונה ש"כמה שיותר טיפול יותר טוב".

8. חוסר מודעות לגבי תפקיד ההורה כמדריך.

9. בלבול בין הדרכה לבידור.

10. קושי בהצבת גבולות.

11. חוסר בארגון ועקביות.

12. חשש מיצירת חוסר וודאות. חשש משינוי.

13. חוסר יכולת לתפקד כמנהיג מול הילד.

14. פרשנות מוטעית של התנהגויות ותגובות הילד.

15. חוסר ביטחון ביכולת להיות הורה טוב.

16. אבדן תקווה וחוסר בהירות לגבי העתיד.

17. השקעת יתר בתפקוד ולא בהתפתחות וחשיבה.

18. היצמדות נוקשה ללוחות זמנים.

19. פאסיביות והעדר יוזמה.

20. חיים באווירת משבר.

21. ערבוב פיזי (הימרחות) עם הילד.

22. עבודה ותקשורת בקצב מהיר מידי.

23. נוקשות.

24. פיצוי יתר מודע ולא מודע.

25.  

גורמים אישיים נוספים שעשויים להפריע להורה בתהליך העבודה עם הילד, או במקרה שלנו – ללמידה ועבודה עם הנחיה:

1. קשיי למידה ובעיות קשב.

2. בעיות זוגיות ומתח לא מטופל בבית.

3. חוסר מוכנות נפשית ו\או חוסר בתמיכה נפשית שתאפשר התמודדות ארוכת טווח.

4. חוסר שיתוף פעולה והדדיות בטיפול עם בן הזוג.

5. הסתמכות על שיטה מסוימת למרות תוצאות בינוניות, רק בגלל היכרות איתה.

6. חוסר מוטיבציה ואמונה אמיתית ביכולת לחולל שינוי.

7.  

התכנית מיועדת למפות את הקשיים והמכשולים הללו ולתת להם מענה שפוי ובר-ביצוע שישפר מיידית את יכולת המשפחה להתגייס ולחולל את השינוי הדרוש. בשלב ראשון – מיפוי ובניית תכנית מבוקרת להתגברות על מכשולים. בסיום שלב זה ההורים יכולים לבלות זמן איכות אמיתי עם ילדיהם ולשלב בו הנחיה משתפת ראויה שתקדם את הילד ואת המשפחה בלי מכשולים.