דורון זוהר ®RDI ישראל
RDI - Relationship Development Intervention
גישת הורים חדשנית להתמודדות והתגברות על אוטיזם
בס"ד
מעל עשרים שנות ניסיון
תכנית טיפול לפיתוח הכלת הזולת וחשיבה גמישה
פיתוח המסוגלות, הביטחון העצמי והתכלית
ליחסים חברתיים ושילוב
הדרכה וליווי צמוד להורים לילדים
ומתבגרים עם אוטיזם בכל הגילאים
ובכל הרמות
מה זה ®RDI
Relationship Development Intervention
מטרות הטיפול:
חשיבה דינאמית | יכולת לגמישות והתאמה | אינטליגנציה דינאמית | יכולת התמודדות עם יחסים חברתיים.
שיקוף תחושת הביטחון והאמון במערכת המטפלת ובעיקר בהורים.
שיפור יכולות התקשורת | העדפת השיתוף והאינטראקציה על פני ההסתגרות
השגת המטרות הללו, במלואן ואף בחלקן, מבטיחה שיפור ניכר באיכות חייו של הילד האוטיסט, משפחתו וסביבתו.
שגרת היום כוללת אינסוף הזדמנויות להתנסויות משותפות של הורה וילד.
בכל התרבויות מאז ומעולם – התפתחותו התקינה של הילד מתבססת על אלפי ועשרות אלפי נקודות חיבור המתרחשות באופן טבעי,
על בסיס יום-יומי בין ההורה לילדו, במהלך שהיה משותפת.
נקודות החיבור הללו בונות את הקשר בין ההורה לילד, מביאות את הילד ללמוד מחיקוי, להשתתף, ליזום, להיות מעורב וסקרן.
מערכת הנחיה טבעית זו משתבשת עם ילד ASD. תכנית הRDI® בנויה לשחזר את ההורות האינטואיטיבית, בדרך מושכלת, מבוקרת ומפוקחת היטב.
התכנית מיועדת להעצים את ההורה ולהחזיר לו את תחושת המסוגלות וההצלחה בהורות שחוזרת, אחרי תקופת אימון והנחיה להיות אינטואיטיבית.
התכנית משפרת את איכות החיים של המשפחה כולה ומכינה את הילד לקראת שילוב אמיתי בחברה.
תפקידי כמנחה, הוא לעזור להורים לזהות וגם לתכנן מצבים ופעילויות בהם הילד יכול לקחת חלק ואף להצליח עם מעט עזרה ובכך לחוש שמחה,
ביטחון ותחושת הישג – כלים שהכרחיים לכל אחד מאיתנו ובוודאי לילד בספקטרום האוטיסטי, כדי להצליח ולהשתלב בחברה באופן פעיל,
ולא רק כצופה לא מעורב.
RDI - Relationship Development Intervention
RDI היא תכנית לפיתוח יחסים חברתיים, המיועדת למשפחות ולמטפלים באוכלוסיית ה-ASD.
RDI היא תכנית ממוקדת מטרה - פיתוח חשיבה דינאמית בקרב ילדי הספקטרום, וזאת בעקבות המחקר ההתפתחותי העדכני המצביע על עיקר
הלקות בחוסר היכולת לטיפול במידע מורכב באופן סימולטאני.
המטרה היא לפתח כלי טיפול יעילים בלקות כדי להביא את ילדי הספקטרום לחשיבה עצמאית ולשילוב אופטימאלי במסגרת המשפחה,
ולעצמאות במסגרת הקהילה והתעסוקה.
RDI מחזקת ומעצימה משפחות כספקיות הטיפול הראשיות לילדיהן. מרב המאמצים מושקעים כדי שההורים והמטפלים ידעו כיצד לזהות הזדמנויות
יום-יומיות ולהשתמש בהן בצורה יעילה כדי לפתח שיתוף חווייתי וזיכרון אפיזודי - מרכיבים הכרחיים לפיתוח חשיבה דינאמית.
המחקר מראה כי RDI הינה גישה עוצמתית ויעילה לפיתוח היכולת והמוטיבציה החברתית של הילדים לשיתוף חווייתי ולפיתוח הגמישות וההסתגלות.
הורים המטפלים לפי עקרונות הגישה מדווחים על תוצאות משמעותיות בתחום יכולת הכלת הזולת ואיכות החיים של הילד ומשפחתו.
מערכת היעדים של ה-RDI כוללת פעילויות המתאימות לכל רמות ההתפתחות, והמובנות ברמת מורכבות הולכת וגדלה.
הדרכה נכונה עוזרת לילד לקדד ולצבור זיכרונות חיוביים הנוגעים להצלחות באינטראקציה חברתית. בניית זיכרונות אלו (המוגדת כבניית זיכרון אפיזודי)
מחזקת את תחושת המסוגלות ואת בטחונו של הילד לקראת היעד הבא.
ההורים מודרכים כיצד לחשוב ולסדר מחדש את אורח חייהם וחיי המשפחה, כך ששגרת היום תכיל הזדמנויות רבות ככל האפשר לפעילויות מובנות
שתספקנה הזדמנויות ללמידה, אתגר וגילוי, ותרגלנה את הילד לסביבה ולחשיבה דינאמית.
RDI היא מערכת שיטתית ארוכת טווח, המיועדת לטיפול במרכיבי הלקות העיקריים.
שלבים ויעדים בטיפול:
חיזוק מסוגלות הורית: שיקום המשוב (IR) בין ההורים לילד האוטיסט – מוכנות הורים, אתגרי הילד וטיפול באמצעות התא המשפחתי.
מוכנות הורים – קריסת המערכת האינטרסובייקטיבית (IR) ודרכים לשיקומה.
מטרת ההדרכה, בראש ובראשונה, היא להחזיר להורים את היכולת לקיים מערכת יחסים איכותית עם ילדם, כבסיס ותנאי ליצירת תהליכי חשיבה דינאמיים אצל הילד.
המושג בו אשתמש כדי לתאר את איכות היחסים הדרושה בין ההורים לילדם הוא IR (Intersubjective Relationship). אפשר להגדיר את המושג בפשטות:
"עד כמה איכותית, אינטימית ודינאמית מערכת היחסים המתבטאת ברמת התיאום בין הפעולות והתגובות של הילד לאלה של המבוגר?"
בשלב מפותח יותר: "מהי רמת התיאום בין התגובות ויכולת התפישה של הילד מול אלה של המבוגר ביחס לחוויה החושית המשותפת ובעיקר בהבנה ותקשורת רגשית".
"בהיעדר התייחסות לגישה של אחרים לדברים, האוטיסט נסגר בתוך עולם הערכים האישי שלו ולא מגלה גישות והתייחסויות שונות. בכך הוא מאבד את היכולת ליצירתיות ולחשיבה גמישה"
(Peter Hobson – Cradle of thought 2001).
קריסת ה-IR הוא הממצא המחקרי הבולט בקרב ילדים אוטיסטים. החוקרת מריאן סיגמן (UCLA) מגדירה את התופעה כמשמעותית והקשה ביותר לתיקון לאורך זמן.