עיכוב התפתחותי ואוטיזם - מה נכון ומה לא
בעולם הטיפול באוטיזם, המושג 'עיכוב התפתחותי' הנו מטעה. באוטיזם שאינו מטופל נכון ההתפתחות לא תתעכב, היא פשוט לא תגיע. מה שכן יגיע זה בלגן התפתחותי, מעורב בלמידה אקדמית של אוספי דברים בלי קשר אחד לשני, ובלי קשר חברתי או דינאמי אמיתי.
אוטיזם ועיכוב התפתחותי
האוטיזם שולל מהילד את הסקרנות ואיתה את ההזדמנויות להתפתח. אנו כהורים צריכים לספק את ההזדמנויות הללו באופן יום-יומי ובכל שעה אפשרית. עלינו לברר מה הם הגורמים המעכבים התפתחות. מה מונע סקרנות ואיך מתאימים לילד את רמת האתגר הנכונה, הדרושה כדי לפתח מחדש את הסקרנות שהלכה לאיבוד, או הוחלפה בסקרנות מנותקת, לא חברתית.
האוטיזם מונע התפתחות, הורס את הסקרנות ומלחיץ בכך מאוד את ההורים והמשפחה. כהורים, מה שהורס אותנו זה שהילד לא משחק איתנו בהתלהבות, בסקרנות ובהתרגשות שמאפיינת משחק וטמפרמנט ילדי. כהורים האתגר שלנו הוא לפתח מחדש בעצמנו את המאפיינים האלה. ההסתמכות על מערכת החינוך המיוחד והמשלב ועל קלינאות ותרפיות אינו נכון ואינו יכול לספק את הצמיחה הראויה ואת הדבקת הפערים הדרושה.
כיוון שהמשפחה נמצאת בדרך כלל במצב משבר כי הפידבק המתקבל מהילד אינו ברור, אינו תקין ואינו רצוף, והמסגרת החינוכית מטפלת בעיקר בנושאי התנהגות וכישורי חיים - נמצא שהתפתחות הילד האוטיסט מתנהלת על-פי-רוב במצב של מאבק הישרדותי יום יומי ואינה שמה דגש על התפתחות והדבקת פערים בנחת.
לא נכון להציב מטרות אקדמיות או מטרות כישורי החיים בראש סדר הקדימויות. המטרה העיקרית צריכה להיות צמיחה, כמו עבור כל ילד, ובדרך עבודה הורית מושכלת ומודעת. עיקרי הלקות הן בחשיבה, בהתמודדות עם דינאמיות ומידע מורכב וסימולטאני כמו מצבים חברתיים ומציאות משתנה. זו הסיבה שאנחנו מכשירים הורים ליצירת נינוחות בשהות המשותפת כך שאפשר יהיה להתקדם בנחת למטרות בחירה, חשיבה, התנסות וחויה משותפת המייצרת סקרנות ויכולות מנטאליות ביחד עם הילדים.
RDI - פיתוח היכולת לצמיחה והתפתחות אצל הילד
העבודה שלנו כמנחי תכניות RDI היא לשמור על צמיחה והתפתחות על-ידי זיהוי הסקרנות והמוטיבציה להתנסות ולגייס אותן לחשיבה, התאמה, זיהוי הזדמנויות, פתרון בעיות וזיהוי התכלית האמיתית והכיף שביחסים ובתקשורת בינאישית.
הראיה הזו על אוטיזם אינה שגורה בעולם הטיפולי ובקרב הורים שאינם מכירים את התכנית, בעיקר מכיוון שהתכנית מחייבת מודעות, למידה, השקעה בהכנה, לימוד, קשר אינטנסיבי עם מנחה ושינוי הגישה ממצב של הסתמכות על גורמי טיפול חיצוניים להנחיה הורית מודעת ומודרכת, עד למצב של חזרה להורות אינטואיטיבית ותחושת ביטחון ומסוגלות הורית.
